בן שרה ודויד, נולד ביום כ' בניסן תרפ"ח (10.4.1928) בעיר העתיקה בירושלים. ראשית חינוכו היתה בתלמוד-תורה של העדה הספרדית ואת פרנסתו מצא במשך זמן-מה מעבודתו בבית-דפוס. כשהורע המצב בארץ ונשא בעול פרנסת המשפחה, בהיות אביו חולני, שימש זמן-מה כנוטר והועבר לתל ליטווינסקי. מהנוטרות הועבר למשטרה בתפקיד שמירה על בית-הסוהר המרכזי בירושלים. היה חזק, רחב-גרם, גבוה, מרחם על החלש, נכון לעזור לכל, ולא אחת נטה את שכמו למשא ברחוב בראותו אדם כורע תחת משא כבד. כשהחלו המאסרים ההמוניים בארץ נפל גם עליו חשד הבריטים והוא נכלא בלטרון.

בפרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתנדבים לחטיבת ירושלים ונשלח לפעולות. יצחק לא ידע פחד ורתיעה, השתתף בקרבות רבים, ובכללם - בקרב הקשה על לטרון, אשר ניצל ממנו בנס. לפעולתו האחרונה הלך מתוך ידיעה ברורה על הסכנה שבה, ואף ניסה לחזק את רוח אמו בשעת הפרידה. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), שעות אחדות לפני היכנס ההפוגה השנייה לתוקפה, נספה ליד בתי-מנדלבוים תחת מפולת בית שנהרס באחת הפעולות והובא לקבורה בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.